Shabbath
Daf 83b
משנה: כָּל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת שִׁבְרֵיהֶן נִיטָּלִין וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה. שִׁיבְרֵי עֲרֵיבָה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית. וְשֶׁל זְכוּכִית לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן שִׁיבְרֵי עֲרֵיבָה 83b לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה. וְשֶׁל זְכוּכִית לָצוּק בְּתוֹכָן שֶׁמֶן:
Traduction
Pour tous les ustensiles qu’on peut déplacer au jour du Shabat, cette autorisation s’étend aussi à leurs morceaux, à condition que le tesson puisse servir à un usage. Ainsi, les pièces d’un pétrin doivent être assez grandes pour couvrir l’ouverture d’un tonneau; les morceaux d’un verre brisé doivent suffire à boucher un flacon. R. Juda y ajoute la condition que les fragments puissent s’employer au même usage que l’entier. Ainsi, dans les morceaux de pétrin, on devra pouvoir verser une bouillie, et de l’huile dans les fragments du verre (et la contenir).
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהם. בין שנשברו מקודם השבת ובין שנשברו בשבת ובלבד שיהיו שבריהן עושין מעין מלאכה כגון של עריבה לכסות בהן וכו'. ואעפ''י שאין זה מעין מלאכתן הראשונה ר' יהודה אומר וכו' מעין מלאכתן. הראשונה של עריבה לצוק לתוכה מקפה שדומה לעיסה שהשתמשו בערובה ושל זכוכית שיהו השברים ראויין לצוק בתוכן שמן ולא פליג ר' יהודה אלא בכלי שנשבר בשבת דקסבר נולד הוא. אבל בנשבר מקודם השבת מודה הוא שהרי הוכן לאיזו מלאכה מבעוד יום ואין הלכה כר' יהודה:
משנה: הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּירוּיָא אִם מְמַלְאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת מְמַלְאִין בָּהּ. וְאִם לָאו אֵין מְמַלְאִין בָּהּ. זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַטָּפִיחַ מְמַלְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת:
Traduction
On peut puiser de l’eau dans une courge creuse, caruon, équilibrée par une pierre, si en l’emplissant, la pierre ne tombe pas; au cas contraire, c’est interdit. Lorsqu’un cep de vigne est fixé dans un cruchon, on peut l’employer à puiser de l’eau le samedi.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האבן שבקירוי'. היא דלעת יבשה חלולה. ולפי שמתוך שהיא קלה כשממלאין בה מים אינה שואבת אלא צפה היא וניתנין בה אבן להכבידה:
אם ממלאין בה ואינה נופלת. האבן שבתוכה שהדקה יפה ממלאין בה ואם לאו הרי האבן כשארי אבנים שאסור לטלטלן ונעשה הקרויה בסיס לדבר האסור אין ממלאין בה:
זמורה. של גפן שהיא קשורה בטפיח להפך ששואבין בו מים מן הבור ממלאין בה בשבת דשויא כלי להך זמורה:
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר פְּקַק הַחַלּוֹן בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי פּוֹקְקִין בּוֹ. וְאִם לָאו אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ: כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּכִסּוּיֵי הַקַּרְקָעוֹת אֲבָל בְּכִסּוּיֵי הַכֵּלִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת:
Traduction
Quant à la fermeture des fenêtres, R. Eliézer dit que l’on peut y employer ce qui est déjà attaché et suspendu au devant; au cas contraire, non. Selon les autres sages, on peut l’y suspendre en tous cas. On peut déplacer le samedi tous les couvercles d’ustensiles (adhérents à la terre), s’ils ont des anses. Toutefois, dit R. Yossé, cette règle ne s’applique qu’aux couvercles sur des cavités de terre (citernes ou puits); mais, s’il s’agit de couvercles d’ustensiles, on peut en tous cas les enlever le samedi.
Pnei Moshe non traduit
מתני' פקק החלון. דבר שהוא סותם בו את החלון לר''א בזמן שהוא קשור ותלוי שאין החבל שהוא קשור בו נגרר על הארץ פוקקין בו. ואם לאו שהוא נגרר בארץ הוי ליה כמוסיף על הבנין וקסבר ר''א אין מוסיפין על האהל בשבת ואפילו הוא עראי וחכמים אומרי' וכו' דמוסיפין על אהל עראי בשבת והלכה כחכמים:
כל כסוי הכלים שיש להם בית אחיזה לאחוז בהן ניטלין בשבת:
א''ר יוסי בד''א וכו'. המסקנא היא דבכיסוי קרקעות כגון כיסוי של בורות וחריצין לכ''ע עד שיש להן בית אחיזה. ובכיסוי כלים לכ''ע ניטלין. ואע''פ שאין להן בית אחיזה ודוקא שיש תורת כלי על הכיסוי וכי פליגי בכיסוי כלים המחוברין לקרקע וכגון שהן טמונים בארץ כגון חבית הטמונה בארץ וכיוצא בה דת''ק סבר גזרינן הני אטו כיסוי קרקעות ועד שיהא להן בית אחיזה ורבי יוסי סבר לא גזרינן והלכה בחכמים אבל בכיסוי התנור שאינו טמון בארץ לכ''ע אף על פי שאין לו בית אחיזה מותר לטלטלו:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן. זְכוּכִית כְּדֵי לִגְרוֹד בּוֹ רֹאשׁ הַכַּרְכַּר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. רִבִּי אָחָא רִבִּי מַייְשָׁא בְשֵׁם רַבָּנִן דְּקַיְסָרִי. כָּאן בְּעָבָה כָּאן בְּחַדָּה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כָּאן בִּמְטַלְטֵל. כָּאן בְּמוֹצִיא.
Traduction
Plus haut (8, 6), on assigne pour mesure au verre ''qu’il y ait de quoi gratter, etc.'', tandis qu’ici on fixe une autre mesure plus grande? C’est que, dit R. Aha ou R. Mesha au nom des rabbins de Césarée, plus haut il s’agit d’un morceau épais (il suffit de peu), tandis qu’ici il est question de verre mince (585)V. Mischbeçoth zahab, n° 308. ''pour couvrir le pot'' (il en faut plus); selon d’autres, il s’agit ici de simple déplacement, tandis que plus haut c’est le transport (défendu pour une mesure moindre).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. לעיל בפ' המוציא זכוכית וכו' והכא הוא אמר הכין שיעורא אחרינא לשברי זכוכית. ומשני ר' אחא כאן בפ' המוציא בעבה וראויה לגרור. כאן. והכא בדקה שהיא חדה. א''נ איפכא חדה ראויה לגרור בה:
ואית דאמרי. דמעיקרא ל''ק דכאן לענין טלטול הוא ובעינן שיעורא דנפיש וכאן בפ' המוציא לענין הוצאה ואם יש בה כדי לגרור איכא שיעורא להוצאה וגרסינן להא שם בהלכה ו':
הלכה: אֲנָן תַּנִּינָן. הָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. תַּנֵּי דְבֵי רִבִּי. וְהָאוֹכְלִין וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אִיתָפַּלְּגוֹן רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף וְרִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף כְּמַתְנִיתִין. רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָא דְתַנֵּי דְבֵי רִבִּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּירוּיָה אִם מְמַלִּין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת. מְמַלִּין בָּהּ. כֵּיוָן שֶׁהִיא אָפִיצָה לָהּ כְּגוּפָהּ הִיא. וְסֵיפָא פְלִיגָא עַל רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. וְאִם לָאו אֵין מְמַלִּין בָּהּ. אָמָר רִבִּי יוּדָן. כֵּיוָן שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְהַכְבִּיד נַעֲשֶׂה כִמְטַלְטֵל קִירוּיָא עַל גַּב הָאֶבֶן. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. נַעֲשֶׂה כִמְטַלְטֵל קִירוּיָה עַצְמָהּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. נוֹטֵל אָדָם בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ כַלְכָּלָה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וְתַנֵּי דְבֵי רִבִּי. הָאֶבֶן וְהָאוֹכְלִין בְּתוֹכָהּ. רִבִּי כֹהֵן בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. תִּינּוֹק עָשׂוּ אוֹתוֹ כְאוֹכְלִין. תַּמָּן אָמְרִין. עָשׂוּ הָאֶבֶן בְּיַד הַתִּינּוֹק כְּקַמֵּיעַ מוּמְחֶה בְּיַד תִּינּוֹק.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' אנן תנינן האבן בתוכה. אמתני' דלקמן ריש פ' נוטל קאי דתנינן נוטל אדם את בנו והאבן בידו כלכלה והאבן בתוכה:
תני דבית רבי. והאוכלין והאבן בתוכה. דדוקא כשיש ג''כ אוכלין בתוכה ניטלת נמי עם האבן דנעשית בסיס לדבר המותר ולדבר האסור ובטל האבן לגבן:
איתפלגון בהא היאך תנינן בההיא מתני' ר' חייא וכו':
מתני' דהכא. פליגא על ר' יוחנן דהא תנינן האבן שבקירויה וכו' ממלאין בה. ומשני שאני הכא דמכיון שהיא אפוצה לה נדחקת בה כגופה של קירויה הוא:
וסיפא פליגא על ר' חייא בר יוסף. דהא קתני ואם לאו שאינה אפוצה אלא נופלת היא כשממלאין בה אין ממלאין בה ואיהו תני התם דאפי' האבן בלבד בתוך הכלכלה ניטלת היא:
אמר ר' יודן. היינו טעמא דר' חייא בר יוסף דהכא מכיון שהאבן עשויה להכבידה האבן הוא העיקר והקירויה טפלה להאבן ונעשה כמטלטל הקירויה על גב האבן והלכך אין ממלאין בה:
מה עבד לה ר' יוחנן. והשתא מ''ט דהרישא אליבא דר' יוחנן לימא נמי דהאבן הוא העיקר ואמאי ממלאין בה:
נעשה כמטלטל קירויה עצמה. ברישא היינו טעמא דכשהיא אפוצה ואינה נופלת אעפ''י שהאבן עשוי להכבידה אפי' כן נעשה כמטלטל קירויה עצמה:
מתני' פליגא על ר' יוחנן נוטל אדם בנו וכו'. כלו' דמ''מ ההיא מתני' גופה קשיא לר' יוחנן דאיהו תני בסיפא התם כדבית רבי והאוכלין והאבן בתוכה ואמאי ברישא נוטל אדם את בנו והאבן בידו:
תינוק עשו אותו כאוכלין. היינו טעמא דרישא דהתם דהאבן בטל לגבי התינוק כמו שהאבן בטל לגבי האוכלין בהסיפא:
תמן. בבבל אמרין דעשו האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד התינוק. כלומר שהאבן בעצמו הוא ראוי לו לשחוק בו וכמו שאם היתה קמיע מומחה ביד התינוק היה יכול להוציאה עמו וכך הוא האבן שביד התינוק:
Shabbath
Daf 84a
משנה: מְפַנִּין אֲפִילוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין וּמִפְּנֵי בִיטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר. מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה וּדְמַאי וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ וְהַתּוּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לָעֲנִיִּים. אֲבָל לֹא אֶת הַטֵּבֵל וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. לֹא אֶת הַלּוּף וְלֹא אֶת הַחַרְדָּל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בַּלּוּף מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל לָעוֹרְבִים:
Traduction
On peut débarrasser jusqu’à 4 ou 5 boîtes pleines de paille ou de blé pour faire place à des hôtes, pour faciliter l’étude de la Loi, mais non le grenier entier. On peut aussi enlever de l’oblation pure, les produits soumis au doute (demaï), ou de la 1re dîme dont l’oblation (1/100) a été prélevée, ou de la 2e dîme et des objets consacrés qui ont été rachetés, ou des lupins secs qui servent d’aliment aux pauvres (ou aux boucs); mais non ce qui est soumis encore aux divers droits (tebel), ni de la 1re dîme non libérée de l’oblation, ni la 2e dîme ou les consécrations non rachetées, ni le porreau, ni la moutarde. R. Simon b. Gamliel le permet pour les porreaux, parce que c’est l’aliment des corbeaux domestiques.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מפנין. אוצר של תבואה וצריך לפנות אותו וכגון לדבר מצוה כדנקיט ואזיל מפני הכנסת אורחין או מפני ביטול בית המדרש כגון שהוא צריך להמקום לקבוע בו בית המדרש מפנין אותו בשבת וכל אחד ואחד ממלא ארבע או חמש קופות של תבן ושל תבואה עד שיפנה המקום:
אבל לא את האוצר. כלומר אבל לא יגמור את כל האוצר דילמא אתי לאשוויי גומות. וכן כשמפנה ועדיין האוצר הוא מלא שלא התחיל בו מקודם השבת צריך שלא יכבד הקרקע אלא נכנס ויוצא בו ועושה שביל ברגליו בכניסתו וביציאתו:
מפנין תרומה טהורה. אפילו ישראל דחזיא לכהן אבל תרומה טמאה לא דאינה ראויה בשבת דאסור להאכיל אף לבהמה בשבת לכ''ע דהוי כמבער תרומה לקדשים בשבת. ואין מבערין לא בשבת ולא בי''ט:
ודמאי. דחזי לעניים ומעשר ראשון וכו'. כמפורש בפ' כיצד מפנין:
והתורמוס היבש. מפני שהוא מאכל לעניים. נ''א לעזים אבל לא את הלח:
לא את הלוף. הוא ממיני הבצלים ואינן ראויין כשהן חיין אפילו למאכל בהמה:
ולא את החרדל. בברייתא והובאה בגמרא גריס מטלטלין החרדל מפני שהוא מאכל יונים ואת החצב מפני שהוא מאכל צבאים:
מפני שהוא מאכל לעורבים. ואין הלכה כר' שמעון בן גמליאל מפני שאינן מצויין אצל רוב בני האדם ואין מגדלין אותן אלא עשירים לגדולה:
הלכה: אֵי זֶהוּ נֶגֶר הַנִּגְרָר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָֽשְׁכֵנִי חִילְפַיי וְהַרְאֵנִי נֶגֶר שֶׁלְבֵּית רִבִּי קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְיָא דִיחִידָייָא דְהָכָא 84a כִּסְתָמָא דְתַמָּן. וִיחִידָייָא דְתַמָּן כִּסְתָמָא דְהָכָא. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. הֵיךְ עָֽבְדִין עוֹבְדָא. אָמַר לֵיהּ. מִן דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָֽשְׁכֵנִי חִילְפַיי וְהַרְאֵנִי נֶגֶר שֶׁלְבֵּית רִבִּי קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. הָדָא אָֽמְרָה כְרִבִּי יוּדָן עָֽבְדִין עוֹבְדָא. אֲתַא רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. כְּרִבִּי יְהוּדָה. עַד שֶׁיְּהֵא קָשׁוּר בַּדֶּלֶת. רִבִּי יַנַּאי רִבִּי אִמִּי אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא קָשׁוּר בַּדֶּלֶת בְּדָבָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲמִידוֹ. נִיגָרַייָא דְרִבִּי לָֽעְזָר הֲוָה קְטִיר בְּגָמִי. נִשְׁמַט אָסוּר. נִקְמַז. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַבָּנִן. מְדָרֵיהוּ בְרָאשֵׁי עֶצְבָּעוֹתָיו.
Traduction
Il est dit plus loin (21, 1): ''On peut le samedi prendre le panier, y eut-il une pierre dedans''; à quoi les disciples de Rabbi ajoutent qu’il en est de même des comestibles au milieu desquels il y a une pierre. R. Jacob b. Zabdi au nom de R. Abahou dit qu’il y a discussion à ce sujet entre R. Hiya b. Joseph et R. Yohanan, le premier se conformant à l’avis de la Mishna, le second à celui de l’école de Rabbi. Est-ce que ce dernier avis n’est pas contraire à la Mishna, qui dit (§ 6): ''on peut puiser de l’eau dans une courge creuse, si, en l’emplissant, la pierre ne tombe pas''? -N’en résulte-t-il pas que la courge n’est pas considérée comme base de l’interdit? -Ceci ne prouve rien, car la pierre y étant comprimée, forme corps avec la courge. N’est-elle pas en opposition avec R. Hiya b. Joseph en la fin, où elle dit: ''au cas contraire, on ne peut pas l’emplir''? Comment donc permet-on de déplacer un panier avec une pierre non comprimée? R. Judan répond: puisque la pierre a pour but d’équilibrer la courge, elle devient le principal, comme si la courge n’était déplacée que pour elle, et pour cette cause il faut une telle compression de la pierre, qu’elle constitue un seul corps. Quel parti R. Yohanan tire-t-il de la présente Mishna, pour qu’il repousse l’autre enseignement? Selon lui, on insiste ici sur le déplacement de la courge même (la pierre étant l’accessoire nul). L’avis de R. Yohanan n’est-il pas contesté, lorsqu’il est dit au sujet de la Mishna (21, 1) ''on peut transporter son enfant si même il a une pierre, ou un panier qui en a une'', qu’il a été enseigné chez Rabbi que ce panier devra contenir des comestibles outre la pierre? -Comment, d’après cela, justifier le transport de l’enfant ayant une pierre? -C’est que, dit R. Cohen au nom des rabbins de Babylone, on traite l’enfant à l’égal des comestibles. On a dit encore là (en Babylonie): la pierre aux mains de l’enfant est considérée à l’instar d’une amulette de savant compétent qui serait entre ses mains, étant aussi efficace à le distraire et à le faire taire s’il voulait pleurer (voilà pourquoi elle est autorisée). Qu’entend-on par un crochet qui traîne (586)Jér., (Eruvin 10, 10).? C’est dire, selon R. Yohanan, qu’il est attaché, sans être suspendu en l’air, mais traînant par la corde jusqu’au sol qu’il touche. C’est ainsi, dit-il, que Hilfia m’emmena et me montra un crochet de ce genre chez Rabbi, attaché et non suspendu. Il est dit aussi: l’avis du rabbin isolé (R. Eliézer) exprimé ici, et disant (§ 7) que ''l’on peut y employer ce qui est déjà suspendu et attaché au-devant, est conforme à l’avis anonyme exprimé ailleurs, que le crochet traînant pourra être employé à la fermeture au Temple, non au dehors; et l’avis isolé (de R. Juda) exprimé là-bas, permettant même d’employer ce dernier objet au dehors, est conforme aux anonymes (autres sages) d’ici, permettant de fermer en tous cas. -En pratique, comment agira-t-on? Lequel de ces 2 avis domine? -De ce que R. Yohanan raconte que Hilfia l’a entraîné et lui a montré le crochet usité dans la maison de Rabbi, qui était attaché, non suspendu, il est prouvé que l’on suivra l’avis de R. Judan (qu’il est permis d’employer partout ce crochet traînant, pour fermer). R. Houna dit au nom de R. Samuel que l’avis de R. Juda sert de règle, à la condition que ce crochet soit attaché à la porte même, pour bien distinguer sa destination. R. Yanaï ou R. Amé ajoute qu’il devra être attaché à la porte par une corde assez solide pour le soutenir. Chez R. Eliézer, ce verrou était attaché par une simple liane (peu solide). Si la corde qui le retient est rompue, il est interdit d’y toucher (587)Tossefta, ib., 8.; si le lien d’attache se trouve défait, il faut, selon R. Jacob b. Aha au nom des autres sages, le mesurer du bout des doigts avec la corde d’attache, de façon à démontrer l’existence primitive du nœud (puis, on pourra en user).
Pnei Moshe non traduit
גמ' איזהו נגר הנגרר. גרסינן להא לקמן בפ' בתרא דעירובין בהלכה י' על המתניתין נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינה והמונח כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר המונח במקדש והנגרר במדינה ומפרש איזהו נגר הנגרר שנחלקו כל שהוא קשור אף על פי שאינו תלוי ונגרר עם החבל בארץ אמר ר' יוחנן משכני חילפיי וכו'. כדלעיל בהלכה ג':
אתיא יחידאה דהכא. והוא רבי יהודה כסתמא דתמן והן החכמים במתני' שאע''פ שנגרר בארץ פוקקין בו:
ויחידאה דתמן. והוא ר''א דמתני' כסתמא דהכא כהתנא קמא דעירובין:
היאך עבדין עובדא. משום דחכמים דמתני' היינו ר' יהודה דעירובין וחכמים דעירובין היינו ר''א דמתני' וא''כ הלכה כמאן:
אמר לו מן מה דאמר ר' יוחנן וכו' א''כ עביד רבי עובדא אע''פ שאינו תלוי ש''מ הלכה כר' יהודה למעשה:
אתא ר' הונא וכו' וקאמר נמי הלכה כר' יהודה ועד שיהא קשור בדלת:
ר' ינאי חמוי דר' אמי. כך היא בעירובין:
בדבר שהוא יכול להעמידו. שלא יהא נופל לארץ ונגרייא דר''א הוה קשור בגמי בעלמא:
נשמט. הנגר ונפסק החבל שהוא קשור בו וכשפותח בו הרי הוא מונח בקרן זויות אסור. נקמז שנחסר מעט ממנו ואינו ממלא את החור האסקופה שמכניסין אותו שם:
מדדהו בראשי אצבעותיו. עד שהוא מכניסו ומהדקו שם:
הלכה: מְפַנִּין אֲפִילוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת כול'. רִבִּי זְעִירָא שָׁאַל לְרִבִּי יֹאשִׁיָּה. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּר הַקּוּפּוֹת. אָמַר לֵיהּ. נִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' זעירא שאל לר' יאשיה וכו'. גרסינן להא לעיל ריש פ' המוציא עד ישנן רביעית יין האיטלקי וע''ש:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמּוֹצִיא יַיִן כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. רִבִּי זְעִירָא שָׁאַל לְרִבִּי יֹאשִׁיָּה. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּר הַכּוֹסוֹת. אָמַר לֵיהּ. נִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁלְפֶּסַח יֵשְׁנָן רְבִיעִית יַיִן אִיטַלְקִי.
Traduction
vide
כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים וכו'. אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי.
Traduction
– Quant aux ''couvercles d’ustensiles'', ce que R. Yossé ajoute sert de règle, au dire d’Aba b. Cahana, ou R. Hiya b. Ashé au nom de Rav.
Pnei Moshe non traduit
כל כסוי הכלים וכו' הלכה כר' יוסי. הובא להא לעיל פ' במה אשה בהל' ה':
הדרן עלך כל הכלים
מָהוּ לְפַנּוֹת מִן הָאוֹצָר כְּסֶדֶר הַזֶּה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְשָׁוִין שֶׁלֹּא יִגַּע בָּאוֹצָר. אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא שְׁבִיל וְנִכְנַס וְיוֹצֵא.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מהו לפנות מן האוצר כסדר הזה. כלומר אוצר שלא התחיל לפנות ממנו קודם השבת מהו שיתחיל לפנות ממנו בשבת כסדר הזה ששנינו ארבע או חמש קופות:
נשמעינה מן הדא. דתנינן בברייתא אפלוגתא דתנאי גבי תבואה צבורה בזמן שהתחיל בה מע''ש מותר להסתפק ממנה בשבת ואם לאו אסור להסתפק ממנה בשבת דברי ר' אחא ורבי שמעון מתיר וקתני בסיפא ושוין שלא יגע באוצר אבל עושה הוא שביל ברגליו ונכנס ויוצא וש''מ דכ''ע אין מתחילין באוצר תחלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source